עונש- מקרר מלא כל טוב..

כולנו מכירות את הסיפור על הנחש שפיתה את חווה בגן עדן וקיבל את העונש: "על גחונך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך" (בראשית ג, יד). מה כל כך נורא בזה? הרי האוכל יהיה זמין לנחש בכל רגע. לא יהיה עליו להתאמץ, לצוד, להילחם על המזון שלו ושל צאצאיו. נהדר! גם אני רוצה "עונש כזה" – מקרר מלא כל טוב! ואולי לא? במבט שני אני מבינה כי החוסר יוצר את החיבור. הנחש אינו זקוק לכלום ואינו מבקש כלום, ואני – עם כל קושי קטן לומדת להתפלל; שתהיה לי פרנסה טובה, שאנהל את כספי בתבונה, בברכה. אמן.