יום רביעי, 14 בנובמבר 2012

הגונב מגנב פטור??


לפעמים נדמה כי "הגונב מגנב פטור". כלומר: אם היא לקחה ממני, אזי מותר גם לי לקחת ממנה.
הסיפור על רב הונא ממחיש כי מעשינו נבחנים כשלעצמם.
4,000 חביות היין של רב הונא החמיצו. דבר זה עורר תמיהה אצל חבריו התנאים – אם כך קרה, חייבת להיות סיבה.
חבריו של מר הונא עוררו אותו לפשפש במעשיו ולגלות כי שגה כאשר החסיר מתשלום השכר לאריס שלו, מכיוון שהשתמש בזמורות הכרם ללא רשותו.
לפי הדין חייב היה מר הונא לשלם לפועל את מלוא שכרו. מכיוון שלא עשה זאת – הפך להיות בעל חוב, ומשמים פרעו את חובו.
בגמרא מסופר כי כאשר נוכח רב הונא בטעותו והחליט להחזיר את החוב, הפך החומץ ליין.
על-פי גרסה אחרת, השתווה מחיר החומץ למחיר היין, וכך לא נגרם לרב הונא הפסד.
כך או כך, מלמדת הגמרא שהכול מדוד ומדויק.
(מסכת ברכות, ה)

עצת חנוכה


כשחושבים על נס, טבעי לדמיין דבר מופלא, יוצא דופן, משנה עולמות – אך למעשה, כל דבר המחולל שינוי במהלך הדברים הטבעי, ניתן להגדירו כנס.
דוגמאות: בדרך הטבע לא הייתה אפשרות שאוכל לשלם את החשבון הזה... ובכל זאת הזדמן לי לשלמו.
בדרך הטבע לא היה סיכוי שאקבל את העבודה הזאת... ובכל זאת זכיתי בה.

לפי רבי נחמן, בכל פעם שקורה משהו שאינו בדיוק מה שתכננתי ומה שרציתי – אלה ייסורים, וכשמגיעים ה"ייסורים" עליי לקיים עליהם עבודה רוחנית, כי אלמלא כן ­תיווצר בלבי שכבה של אטימות.

מדי יום אני פוגשת משהו שלא התנהל כמו שרציתי: המחירים שעלו, המשכורת שלא עלתה, וכדומה. 
אלה ייסורים שמזמינים תפילה מהלב כדי להתקרב, וזוהי "עצת חנוכה" של רבי נחמן – "עצת ההודיה".
(ל. הלכות, כלאי בהמה ד')  
אפרופו ייסורים:
הכניס אדם יד לכיסו, קיווה להוציא שתי מטבעות והוציא רק אחת – אלה ייסורים.

"אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידו" (קהלת רבה א יג)

"אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידו" (קהלת רבה א יג)

מדוע מזכיר המדרש "חצי תאוותו"?
השגותיו ושאיפותיו של האדם נבנות על-פי עולם המושגים שהוא מכיר. אדם רעב ללחם חולם על ארוחה דשנה, אך לא על מטוס פרטי... ההשגות נבנות על-פי ההישגים.
על כן מי שיש לו מאה, וזה עולם המושגים שלו – ירצה עוד מאה, כי זה גבול השגתו. אדם רוצה כפול ממה שכבר יש לו, ולכן רק חצי תאוותו בידו.פירוש נוסף: מאה הוא מספר שלם. אדם שיש לו "שלמות" – מאה ­– רוצה עוד "שלמות", עוד מאה. ומי שיש לו מאתיים? ירצה עוד מאתיים. טובי הפסיכולוגים לא היו מגיעים למסקנה הזו  בפשטות שהמדרש מציג.

"כמים פנים לפנים כן לב האדם לאדם"

"כמים פנים לפנים כן לב האדם לאדם"
(משלי כז, יט)

אני בוחרת להיות שמחה וטובת לב. אשלם בשמחה, לכו-לם. כן, גם קנסות. הרי בין כה וכה אשלם – בין אם בחיוך או לא...
אני כותבת על הצ'ק: מאה שקלים בברכה (או בתודה, או בשמחה). אם כבר לשלם – אשלם ברוח טובה.


אֵצֶל בְּנֵי שֵׁבֶט הַמַסַאי בְּמִזְרַח אַפְרִיקָה אָדָם נֶחְשָׁב עָשִׁיר אִם יֵשׁ לוֹ יְלָדִים, וְעָשִיר מִמֶנוּ הוּא מִי שֶרָאָה הֲכִי הַרְבֵּה זְרִיחוֹת וּשְׁקִיעוֹת.
רַק לְאַחַר מִכֵּן, שְׁלִישִׁי בְּמַעֲמַד הָעֹשֶׁר, נִמְצָא מִי שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ בְּנֵי בָּקָר רַבִּים.

סולם בגימטריה = ממון.


סולם בגימטריה = ממון.
בממון עולים ויורדים, פעם למטה ופעם למעלה, אבל הסולם הזה צריך קודם כול להיות יציב ברגליו על הארץ, ורק אז לנסות להגיע לשמים.
למשל: ישנם אנשים שחוסכים מדי חודש סכום קבוע, אך נמצאים תמיד במשיכת-יתר. האם זה נכון מבחינה כלכלית? בטווח הקצר – לא, כי הריבית שמשלמים על חריגת-יתר גבוהה מזו שמקבלים על חסכונות. בטווח הארוך? – אולי...
למשל: ישנם אנשים שמחליטים להחליף את הריהוט בסלון, אבל יש להם חוב ענק במכולת.
או אנשים שאומרים: אם אשפץ את המטבח, זה יעלה את ערך הדירה – אבל בינתיים הם בכלל לא מתכוונים למכור את הדירה, והכול חלומות באספמיא.

יום שישי, 18 במאי 2012

"אכל ושתה כי מחר נמות"


מוישלה היזם מחליט ועושה...


מוישל'ה העני החליט לשלוח מכתב לאלוקים ולבקש 50 אלף דולר להוצאות החתונה של ביתו.
הדוור שמיין את המכתבים ראה מכתב לאלוקים
והחליט לראות במה מדובר. לאחר שקרא, החליט לשלוח את המעטפה אל הברון רוטשילד.
רוטשילד, שהסיפור נגע ללבו, שלח אל מוישל'ה 40 אלף דולר.
לאחר שנה, כשעמדה להתחתן בתו השנייה של מוישל'ה, החליט לשלוח שוב מכתב לאלוקים.
שוב ראה הדוור את המכתב והעביר לרוטשילד.
רוטשילד קיבל את המכתב וקרא: "אלוקים, תודה רבה על הכסף לחתונה של בתי בשנה שעברה. אני עומד להשיא את בתי השנייה ואין לי כסף לחתונה. אנא, עזור לי! אני זקוק ל-50 אלף דולר. תודה.
נ"ב: הפעם אל תעביר את הכסף דרך רוטשילד, הוא לקח 20% עמלה".