"אכל ושתה כי מחר נמות"

מוישלה היזם מחליט ועושה...

מוישל'ה העני החליט לשלוח מכתב לאלוקים ולבקש 50 אלף דולר להוצאות החתונה של ביתו.
הדוור שמיין את המכתבים ראה מכתב לאלוקים
והחליט לראות במה מדובר. לאחר שקרא, החליט לשלוח את המעטפה אל הברון רוטשילד.

רוטשילד, שהסיפור נגע ללבו, שלח אל מוישל'ה 40 אלף דולר.
לאחר שנה, כשעמדה להתחתן בתו השנייה של מוישל'ה, החליט לשלוח שוב מכתב לאלוקים.
שוב ראה הדוור את המכתב והעביר לרוטשילד.
רוטשילד קיבל את המכתב וקרא: "אלוקים, תודה רבה על הכסף לחתונה של בתי בשנה שעברה. אני עומד להשיא את בתי השנייה ואין לי כסף לחתונה. אנא, עזור לי! אני זקוק ל-50 אלף דולר. תודה.
נ"ב: הפעם אל תעביר את הכסף דרך רוטשילד, הוא לקח 20% עמלה".

מלכודת העכשיו

מלכודת העכשיו

רוב האנשים מעדיפים ליהנות עכשיו ולהתעסק עם המחיר רק אחר-כך, כמו שנאמר: "אכול ושתה כי מחר נמות". הכלכלנים קוראים לזה "מלכודת העכשיו".

מחקר מראה שאם נבקש מאנשים לקנות מזון לשבוע הקרוב – 74% מהם יבחרו בפירות; אבל אם יתבקשו לקנות מזון להיום – 70% מהם יבחרו בשוקולד.

מעניין – שוקולד היום, פירות להמשך  השבוע.

אנשי השיווק והמכירות יודעים זאת, ולכן הם מחביאים את ה"כאב" ודוחים אותו לתקופה מסוימת (היזכרו בכל מיני דילים שערכתן עם חברות הסלולאר או השיווק הרשתי).

עצה טובה כדי להימנע מהמלכודת הזו היא לדמיין את "עצמי העתידי". דמייני כיצד את, העתידית, תראי את ההחלטה הזו. אם האני העתידי שלך לא יאהב את ההחלטה של האני העכשווי – הימנעי מזה.

גם לנתינה יש להעמיד גבולות.

גם לנתינה יש להעמיד גבולות.

ה' ברא באדם שני כוחות מנוגדים: כוח הנתינה וכוח הנטילה.

"כאשר ברא אלוקים את האדם עשהו לנותן ונוטל.

הנותן – הוא אדם עשיר בנפשו, שיש בו די אף להעניק לאחרים.

לעומתו, הנוטל – הוא אדם דל ועני בנפשו, שלעולם צורך עוד ועוד ואינו חש שובע.

מתוך קיומם של שני כוחות מנוגדים אלה, יש להסיק כי לשניהם מקום באישיותו של האדם.

כשחושבים על נס...

כשחושבים על נס, טבעי לדמיין דבר מופלא, יוצא דופן, משנה עולמות – אך למעשה, כל דבר המחולל שינוי במהלך הדברים הטבעי, ניתן להגדירו כנס.

דוגמאות: בדרך הטבע לא הייתה אפשרות שאוכל לשלם את החשבון הזה... ובכל זאת הזדמן לי לשלמו.

בדרך הטבע לא היה סיכוי שאקבל את העבודה הזאת... ובכל זאת זכיתי בה.

לפי רבי נחמן, בכל פעם שקורה משהו שאינו בדיוק מה שתכננתי ומה שרציתי – אלה ייסורים, וכשמגיעים ה"ייסורים" עליי לקיים עליהם עבודה רוחנית, כי אלמלא כן ­תיווצר בלבי שכבה של אטימות.

מדי יום אני פוגשת משהו שלא התנהל כמו שרציתי: המחירים שעלו, המשכורת שלא עלתה, וכדומה. 

אלה ייסורים שמזמינים תפילה מהלב כדי להתקרב, וזוהי "עצת חנוכה" של רבי נחמן – "עצת ההודיה".

(ל. הלכות, כלאי בהמה ד')  

אפרופו ייסורים:

הכניס אדם יד לכיסו, קיווה להוציא שתי מטבעות והוציא רק אחת – אלה ייסורים

מי שמודה על הגוף היא עשי"ר ה'

על הכול יש לבקש, ועל הכול יש להודות.

מי שמודה על הגוף היא עשי"ר ה'.

יש לה:

עיניים – לראות: את הטבע, את עצמה במראה, את האנשים שהיא משוחחת עִמם.

שיניים – לנגוס את האוכל וללעוס. זוהי פעולה כה פשוטה, שמקבלת משמעות רק כשאי-אפשר לבצעה.

ידיים –  לחבק, להתחבק, להרים, לפתוח, לסגור, להקליד במקלדת...

רגליים – ללכת, לחזור, לרוץ, לבעוט, לרקוד...

חברה לייצור נעליים שלחה איש מכירות לאפריקה, לבדוק את הפוטנציאל לשיווק מוצריה.

כעבור מספר ימים דיווח איש המכירות: "אני חוזר הביתה. אין כאן שוק למוצרים שלנו. כולם כאן הולכים יחפים".
החברה החליטה לשלוח איש מכירות נוסף. בתוך שעות מספר דיווח האיש בהתלהבות על ממצאיו: "השוק בשל כאן! יש הזדמנויות נהדרות! לאף אחד עדיין אין נעליים!"

המבט הוא שעושה את ההבדל.

יש מבט עשי"ר, ויש מבט "קטן", מצומצם...

ומי אינה רוצה להיות עשי"ר-ה??