יום ראשון, 4 בדצמבר 2011

התבונני באנשים כשהם משלמים כסף

התבונני באנשים כשהם משלמים כסף, הביטי על התנהלותם.
הסתכלי בהם בעין טובה, לא שיפוטית או ביקורתית.
כלומר, אל תחשבי: "איזה חוסר אחריות..." או: "האיש הזה קמצן..."
ובדקי:
האם הם בודקים את החשבון?
הם הם סופרים את העודף?
האם הם משלמים במזומן? באשראי? כמה אשראי?
ואיך את מתנהלת בנושאים אלה, לעומתם?
ואיך היית רוצה להתנהל??

כשחושבים על נס...

כשחושבים על נס, טבעי לדמיין דבר מופלא, יוצא דופן, משנה עולמות – אך למעשה, כל דבר המחולל שינוי במהלך הדברים הטבעי, ניתן להגדירו כנס.
דוגמאות: בדרך הטבע לא הייתה אפשרות שאוכל לשלם את החשבון הזה... ובכל זאת הזדמן לי לשלמו.
בדרך הטבע לא היה סיכוי שאקבל את העבודה הזאת... ובכל זאת זכיתי בה.

לפי רבי נחמן, בכל פעם שקורה משהו שאינו בדיוק מה שתכננתי ומה שרציתי – אלה ייסורים, וכשמגיעים ה"ייסורים" עליי לקיים עליהם עבודה רוחנית, כי אלמלא כן ­תיווצר בלבי שכבה של אטימות.

מדי יום אני פוגשת משהו שלא התנהל כמו שרציתי: המחירים שעלו, המשכורת שלא עלתה, וכדומה. 
אלה ייסורים שמזמינים תפילה מהלב כדי להתקרב, וזוהי "עצת חנוכה" של רבי נחמן – "עצת ההודיה".
(ל. הלכות, כלאי בהמה ד')  
אפרופו ייסורים:
הכניס אדם יד לכיסו, קיווה להוציא שתי מטבעות והוציא רק אחת – אלה ייסורים

מי שמודה על הגוף היא עשי"ר ה'

על הכול יש לבקש, ועל הכול יש להודות.
מי שמודה על הגוף היא עשי"ר ה'.
יש לה:
עיניים – לראות: את הטבע, את עצמה במראה, את האנשים שהיא משוחחת עִמם.
שיניים – לנגוס את האוכל וללעוס. זוהי פעולה כה פשוטה, שמקבלת משמעות רק כשאי-אפשר לבצעה.
ידיים –  לחבק, להתחבק, להרים, לפתוח, לסגור, להקליד במקלדת...
רגליים – ללכת, לחזור, לרוץ, לבעוט, לרקוד...

חברה לייצור נעליים שלחה איש מכירות לאפריקה, לבדוק את הפוטנציאל לשיווק מוצריה.
כעבור מספר ימים דיווח איש המכירות: "אני חוזר הביתה. אין כאן שוק למוצרים שלנו. כולם כאן הולכים יחפים".
החברה החליטה לשלוח איש מכירות נוסף. בתוך שעות מספר דיווח האיש בהתלהבות על ממצאיו: "השוק בשל כאן! יש הזדמנויות נהדרות! לאף אחד עדיין אין נעליים!"
המבט הוא שעושה את ההבדל.
יש מבט עשי"ר, ויש מבט "קטן", מצומצם...
ומי אינה רוצה להיות עשי"ר-ה??
 

מודה אני לפניך!!

על-פי הבעל שם טוב: "כלל גדול, באותה מחשבה שהתחיל בה כשקם ממיטתו ילך בה כל היום, ולא במחשבה אחרת" (צוואת הריב"ש, סעיף כה).
כולנו מכירות את הביטוי "התחלתי את היום ברגל שמאל". יום מוצלח מתחיל כשפוקחים את העיניים... ומילותינו הראשונות הן:
"מודה אני לפניך
מלך חי וקיים
על שהחזרת בי נשמתי בחמלה
רבה אמונתך"
(ברכות השחר)

אני זוכרת את הפעם הראשונה שהתעוררתי בבוקר ואמרתי "מודה אני לפניך". איזו התרגשות!

דרך נהדרת לראות כמה את עשירה

מעשה בעני מרוד שבא לרבי מפשיסחה והתאונן כי אין בביתו פרוטה.
ענה לו הרבי: 400 זהובים – כבר יש לך! לפניך היה כאן עשיר אומלל, ששילם 400 זהובים על תרופה להשבת תאבונו שאבד, ולא הועילו לו.

גם מאחשוורוש ניתן ללמוד.


בספר "קול צופייך" מוזכר כי המלך אחשוורוש העריך את הטובות שנעשו לו, והיה רושם אותן בספר הזיכרונות כדי להודות לאנשים על טובתם.

הכיני "ספר זיכרונות" משלך – רשמי את כל הטובות שאנשים עשו לך: חברה השאילה לך רכב, אחותך הלוותה לך כסף, בעלך... וכדומה.
עייני בספר מפעם לפעם – והוקירי.
איך?
התקשרי והגידי תודה.

יום רביעי, 14 בספטמבר 2011

ההכנסה גדלה??!!

לאחרונה שמתי לב שמאז שגדלה הכנסת המשפחה משכר דירה שאנחנו מקבלים, פחתה הכנסתי כעצמאית כמעט באותו יחס.
סיפרתי לחברה והיא פרצה בצחוק:"אני לא מאמינה.. בעלי קבל לאחרונה העלאה במשכורת ולעומת זאת אצלי בעבודה היו קיצוצים והכנסתי פחתה.."
מסתבר, הלכה למעשה שהכנסה היא אכן "עסק משפחתי"
בעידן זה שנשים אף הן עצמאיות ומפרנסות אני בוחרת להזכיר לעצמי שוב שמדובר ב"עסק משפחתי". מרגיע לי קצת את "כוחי ועוצם ידי.."

כסף זה עניין משפחתי

כסף זה עניין משפחתי 

דמייני שיש לך "חשבון בנק" אצל כל אחד מבני ביתך.
כל חשבון נקרא על שם "בעליו": תמר, הודיה, יונתן, הילל.  
כל מילה טובה, חיוך, מעשה טוב - מהווים הפקדה לזכות בעל החשבון.
וההיפך: כל הערה, מבט מזלזל או אפילו מחשבה רעה – הם בחזקת משיכה מהחשבון.
כדי "למשוך כסף", כלומר: להעיר (למשל, לבקש מיונתן שיקפיד על הכנת שיעורי הבית) – עלייך "להפקיד כסף", כלומר להחמיא לו: כמה רצון טוב יש לו, כמה פוטנציאל יש בו. לפרגן, לחייך... להפקיד ולמשוך...

חשבי על זה.

להרגיש עשירה...

רב העיר נהג מדי ערב שבת, לבקש הלוואה של 10,000 דולר מהגביר, ומייד במוצש"ק היה מחזיר.
כך היה נוהג במשך שנים. כעבור זמן רב שאל אותו הגביר: "רבי, לשם מה אתה מבקש את הכסף כל ערב שבת? הרי אינך עושה עסקים בשבת".
"ראה, בני", השיב הרב, "כל שבת-קודש אני נותן דרשה ומדבר לפני הקהל. הידעת כמה משפיעה עלי ועל הבטחון העצמי שלי הידיעה שיש לי בבית 10000$?

אז החלטתי לכתוב על פתק "10,000 דולר" ולהניח בילקוטים של ילדיי, כדי שיחושו גם הם ביטחון עצמי. נכון, הם חשבו שהשתגעתי, אבל שמתי לב שהשאירו את הפתק בילקוט...

שבט המסאי ואבא חלקיה

אֵצֶל בְּנֵי שֵׁבֶט הַמַסַאי בְּמִזְרַח אַפְרִיקָה אָדָם נֶחְשָׁב עָשִׁיר אִם יֵשׁ לוֹ יְלָדִים, וְעָשִיר מִמֶנוּ הוּא מִי שֶרָאָה הֲכִי הַרְבֵּה זְרִיחוֹת וּשְׁקִיעוֹת.
רַק לְאַחַר מִכֵּן, שְׁלִישִׁי בְּמַעֲמַד הָעֹשֶׁר, נִמְצָא מִי שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ בְּנֵי בָּקָר רַבִּים.

ואת? במה עושרך?

איננו מעריכות חפצים. במקום לחדד עיפרון – קונות חדש, במקום לתקן חולצה – משליכות לאשפה...
שאלתי את עצמי: האם זה נכון? כי אולי כלכלית זה מאוד נכון... אבל "לא הכול כלכלי".
גם אבא חלקיה (תענית כג), כשהיה עובר דרך שדה קוצים, היה מרים את גלימתו כדי שלא תינזק, גם אם היה גופו נשרט כתוצאה מכך.

וזוהי האידיאולוגיה: מי שאינו מעריך חפץ – לא יעריך את מי שנתן לו את החפץ, ואת מי שנתן אותו למי שנתן לו...
 

אני רק אורחת כאן.. וחשוב שאזכור זאת..

לבעל שם טוב היה תלמיד עשיר שלא הסתפק ברכוש שהיה לו וביקש בכל הזדמנות להגדיל את ממונו.
שלח הבעש"ט את העשיר לכפר פלוני ולהתארח אצל תלמיד נוסף, לייב שמו.
כשהגיע העשיר לכפר, התאכזב לגלות כי לייב זה, עני הוא המבלה את רב שעותיו בבית הכנסת בלימוד תורה
לייב לעומת זאת שמח מאוד לארח את תלמידו של הבעל שם טוב והכניס אותו לביתו שהיה רעוע, חלונותיו סדוקים וילדיו מרעישים.
לארוחת הערב הוגש לו מרק דלוח וללינת הלילה - מחצלת על הרצפה.
בבוקר שאל אותו לייב לשלומו והעשיר רטן שהוא לא מבין איך לייב חי בתנאים אלה, הוא כבר חוזר לארמונו הנוח והעשיר.
"אז למה נשארת פה? "שאל לייב.
"וכי היתה לי ברירה? אורח אני .."
"אגלה לך סוד, אמר לייב, גם לי יש במקום אחר ארמון נפלא. אך פה, בעולם הזה, אורח אני.."

יום רביעי, 10 באוגוסט 2011

אחרי 120 ...

איש נפטר. לפני מותו השאיר שני מכתבים. אחד מהם ביקש שיפתחו לפני ההלוויה, ואת השני – אחריה.
פתחו את המכתב הראשון, וקראו: "ילדיי היקרים, עכשיו, כשאני כבר לא בחיים, יש לי בקשה אחת קטנה. אולי היא תיראה מוזרה, אבל זו בקשתי. קִברו אותי עם גרביים".

פנו ילדיו לקברן, ביקשו, הפצירו הראו לו את המכתב והקברן לא הסכים.
האב נקבר בלי גרביים.
לאחר ההלוויה חזרו הילדים הביתה ושם פתחו את המכתב השני, וקראו: "ילדיי היקרים, אני מתאר לעצמי כי עשיתם כמיטב יכולתכם למלא את בקשתי, אך דעו כי אדם אינו לוקח אתו כלום לקבר"...

עונש- מקרר מלא כל טוב..

כולנו מכירות את הסיפור על הנחש שפיתה את חווה בגן עדן וקיבל את העונש: "על גחונך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך" (בראשית ג, יד).
מה כל כך נורא בזה? הרי האוכל יהיה זמין לנחש בכל רגע. לא יהיה עליו להתאמץ, לצוד, להילחם על המזון שלו ושל צאצאיו.
נהדר! גם אני רוצה "עונש כזה" – מקרר מלא כל טוב!
ואולי לא?
במבט שני אני מבינה כי החוסר יוצר את החיבור.
הנחש אינו זקוק לכלום ואינו מבקש כלום, ואני – עם כל קושי קטן לומדת להתפלל; שתהיה לי פרנסה טובה, שאנהל את כספי בתבונה, בברכה. אמן.

בעלי חוב הם אנשים מבולבלים

משפט ששמעתי היום, ובעצם גם אתמול ושלשום: "אימא, נגמר לי הכסף... אני רוצה עכשיו לקנות... אולי תלווי לי על חשבון השבוע הבא?"
חייכתי אל ילדיי וציטטתי את רבי נחמן מספר המידות: "בעלי חוב הם אנשים מבולבלים, לחוצים, מוטרדים" – ואני לא רוצה שתהיו מוטרדים...

  "מִי שֶׁעוֹשֶׂה מַעֲשָׂיו בִּמְהִירוּת בְּלִי יִשּׁוּב הַדַּעַת, נַעֲשֲׂה בַּעַל חוֹב" (ספר המידות, רבי נחמן מברסלב)
אני מזכירה לעצמי להיות כאן ועכשיו:
שהידיים והראש שלי יהיו באותו מקום,
שהלב והראש יתמקדו בחוויה העכשווית,
שהפה והלב יעבירו מסר אמיתי.
אני מכוונת להיות באחדות פנימית.
כשאני באחדות פנימית, אני זוכה ליישוב הדעת,
להנאה ממה שיש ולקנייה מיושבת.

סוף תשלום במחשבה תחילה...

   כמה מחשבות לפני שמוציאים את הארנק
אתם מרוויחים  x כסף בחודש או בשעה.
כשאתם רוצה לקנות חולצה – שאלו את עצמכם: האם משתלם לי לשלם בשלוש שעות עבודה עבור החולצה? או: האם אני באמת רוצה לשלם אחוז מסוים מההכנסה שלי עבור החולצה?
נהגי כך לגבי כל קנייה שאת עושה.
למדתי זאת מהבת שלי, שאחרי שעבדה בשמרטפות, לא הייתה מוכנה "להיות פראיירית" ולשלם 20 ש"ח עבור גלידה – או לעבוד שעה תמימה עבור גלידה.

הקשר בין ממונך לבין השקית שזרקת ברחוב...


      הקשר בין ממון חבריך לבין ממונך..

גמרא (בבא מציעה כד א): למר זוטרא חסידא נגנבה כוס כסף, והנה ראה אדם שרחץ ידיו וניגב אותן בבגד חברו. אמר מר זוטרא: אדם זה, שלא אכפת לו מממון חברו, ודאי הוא הגנב. לחץ עליו מר זוטרא, והוא אכן הודה בגניבה.
מדהים כמה אפשר ללמוד מפעולה פשוטה כמו ניגוב ידיים...
אני מתבוננת באנשים היוצאים לפיקניק:
איך הם משאירים את המקום אחריהם.
איך הם משתמשים ברכוש הזולת.
איך הם נוהגים במכונית של החבר.
יהי ממון חברך אהוב עליך, חשוב לך – כשלך

האם את מעוניינת להגדיל את ההכנסה שלך

מי יכול או יכולה למנוע ממך או לעכב בעדך לייצר הכנסה כלכלית לבית?
ומי או מה יכול לעודד אותך ליצור הכנסה כספית או לצמצם את ההוצאות בבית?
האם זה מישהו "חיצוני", או משהו פנימי?
הדבר אינו קשור לטוב או לרע. כדי לדעת איך להתקדם – יש לדעת מהי ה"בעיה".
ואולי מדובר במשהו דמיוני, כגון: אני מבוגרת/ שמנה/ חכמה/ עם/בלי ניסיון, לכן לא אצליח?

ישנן נשים שחשבו כי הבעל/ הילדים/ המדינה/ הבוס/ הוא זה שמפריע להן.

ישנן נשים שהבינו כי אף אחד אינו מפריע – הן פשוט לא מעוניינות.
ישנן נשים שהבינו שהן מפריעות לעצמן.

כן. גם אני יקרה...

שמעתי שיחה של שתי נשים. אחת מהן סיפרה לחברתה על החולצה החדשה שקנתה.
– "מה? זה מאוד-מאוד יקר!!" הגיבה החברה.
– "נכון. גם אני מאוד-מאוד יקרה"...
 
 
 
לשלמה המלך, העשיר והחכם באדם, היה חשוב להראות את עשורו.
אחד ההסברים הוא ששלמה המלך שאף להראות את גודלו של הקב"ה לעיני כל העמים.
לפעמים חשוב להיראות מכובדת לצורך התפקיד,
בעיקר לנשים שיש להן תפקיד ייצוגי – ומי אינה ב"תפקיד ייצוגי"?
הילדים שלי מבקשים שאתלבש "יפה" כשאני באה לפגוש את המורה. גם כשאני נפגשת עם אמי שתחי'ה, אני בוחרת להיראות מכובדת ובכך לתת לה (ולי ) הרגשה טובה.

"שומר רוח לא יזרע ורואה בעבים לא יקצור" שלמה המלך


מי שממתינה עד שהרוח מדויקת לזריעה, ומוכנה לזרוע רק אם וכאשר תהיה לה הבטחה שהיבול יעלה יפה – לא תזרע כלום בסופו של דבר.
יש פעמים שמגיע הרגע – לעשות. "לקפוץ למים".
אני מכירה אנשים רבים שהגו רעיון עסקי נהדר – וחיכו לרגע המתאים. אולי הם מחכים עד היום...