‏הצגת רשומות עם תוויות כסף. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות כסף. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 4 בדצמבר 2011

דרך נהדרת לראות כמה את עשירה

מעשה בעני מרוד שבא לרבי מפשיסחה והתאונן כי אין בביתו פרוטה.
ענה לו הרבי: 400 זהובים – כבר יש לך! לפניך היה כאן עשיר אומלל, ששילם 400 זהובים על תרופה להשבת תאבונו שאבד, ולא הועילו לו.

גם מאחשוורוש ניתן ללמוד.


בספר "קול צופייך" מוזכר כי המלך אחשוורוש העריך את הטובות שנעשו לו, והיה רושם אותן בספר הזיכרונות כדי להודות לאנשים על טובתם.

הכיני "ספר זיכרונות" משלך – רשמי את כל הטובות שאנשים עשו לך: חברה השאילה לך רכב, אחותך הלוותה לך כסף, בעלך... וכדומה.
עייני בספר מפעם לפעם – והוקירי.
איך?
התקשרי והגידי תודה.

יום רביעי, 14 בספטמבר 2011

להרגיש עשירה...

רב העיר נהג מדי ערב שבת, לבקש הלוואה של 10,000 דולר מהגביר, ומייד במוצש"ק היה מחזיר.
כך היה נוהג במשך שנים. כעבור זמן רב שאל אותו הגביר: "רבי, לשם מה אתה מבקש את הכסף כל ערב שבת? הרי אינך עושה עסקים בשבת".
"ראה, בני", השיב הרב, "כל שבת-קודש אני נותן דרשה ומדבר לפני הקהל. הידעת כמה משפיעה עלי ועל הבטחון העצמי שלי הידיעה שיש לי בבית 10000$?

אז החלטתי לכתוב על פתק "10,000 דולר" ולהניח בילקוטים של ילדיי, כדי שיחושו גם הם ביטחון עצמי. נכון, הם חשבו שהשתגעתי, אבל שמתי לב שהשאירו את הפתק בילקוט...

שבט המסאי ואבא חלקיה

אֵצֶל בְּנֵי שֵׁבֶט הַמַסַאי בְּמִזְרַח אַפְרִיקָה אָדָם נֶחְשָׁב עָשִׁיר אִם יֵשׁ לוֹ יְלָדִים, וְעָשִיר מִמֶנוּ הוּא מִי שֶרָאָה הֲכִי הַרְבֵּה זְרִיחוֹת וּשְׁקִיעוֹת.
רַק לְאַחַר מִכֵּן, שְׁלִישִׁי בְּמַעֲמַד הָעֹשֶׁר, נִמְצָא מִי שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ בְּנֵי בָּקָר רַבִּים.

ואת? במה עושרך?

איננו מעריכות חפצים. במקום לחדד עיפרון – קונות חדש, במקום לתקן חולצה – משליכות לאשפה...
שאלתי את עצמי: האם זה נכון? כי אולי כלכלית זה מאוד נכון... אבל "לא הכול כלכלי".
גם אבא חלקיה (תענית כג), כשהיה עובר דרך שדה קוצים, היה מרים את גלימתו כדי שלא תינזק, גם אם היה גופו נשרט כתוצאה מכך.

וזוהי האידיאולוגיה: מי שאינו מעריך חפץ – לא יעריך את מי שנתן לו את החפץ, ואת מי שנתן אותו למי שנתן לו...
 

אני רק אורחת כאן.. וחשוב שאזכור זאת..

לבעל שם טוב היה תלמיד עשיר שלא הסתפק ברכוש שהיה לו וביקש בכל הזדמנות להגדיל את ממונו.
שלח הבעש"ט את העשיר לכפר פלוני ולהתארח אצל תלמיד נוסף, לייב שמו.
כשהגיע העשיר לכפר, התאכזב לגלות כי לייב זה, עני הוא המבלה את רב שעותיו בבית הכנסת בלימוד תורה
לייב לעומת זאת שמח מאוד לארח את תלמידו של הבעל שם טוב והכניס אותו לביתו שהיה רעוע, חלונותיו סדוקים וילדיו מרעישים.
לארוחת הערב הוגש לו מרק דלוח וללינת הלילה - מחצלת על הרצפה.
בבוקר שאל אותו לייב לשלומו והעשיר רטן שהוא לא מבין איך לייב חי בתנאים אלה, הוא כבר חוזר לארמונו הנוח והעשיר.
"אז למה נשארת פה? "שאל לייב.
"וכי היתה לי ברירה? אורח אני .."
"אגלה לך סוד, אמר לייב, גם לי יש במקום אחר ארמון נפלא. אך פה, בעולם הזה, אורח אני.."

יום רביעי, 10 באוגוסט 2011

אחרי 120 ...

איש נפטר. לפני מותו השאיר שני מכתבים. אחד מהם ביקש שיפתחו לפני ההלוויה, ואת השני – אחריה.
פתחו את המכתב הראשון, וקראו: "ילדיי היקרים, עכשיו, כשאני כבר לא בחיים, יש לי בקשה אחת קטנה. אולי היא תיראה מוזרה, אבל זו בקשתי. קִברו אותי עם גרביים".

פנו ילדיו לקברן, ביקשו, הפצירו הראו לו את המכתב והקברן לא הסכים.
האב נקבר בלי גרביים.
לאחר ההלוויה חזרו הילדים הביתה ושם פתחו את המכתב השני, וקראו: "ילדיי היקרים, אני מתאר לעצמי כי עשיתם כמיטב יכולתכם למלא את בקשתי, אך דעו כי אדם אינו לוקח אתו כלום לקבר"...

בעלי חוב הם אנשים מבולבלים

משפט ששמעתי היום, ובעצם גם אתמול ושלשום: "אימא, נגמר לי הכסף... אני רוצה עכשיו לקנות... אולי תלווי לי על חשבון השבוע הבא?"
חייכתי אל ילדיי וציטטתי את רבי נחמן מספר המידות: "בעלי חוב הם אנשים מבולבלים, לחוצים, מוטרדים" – ואני לא רוצה שתהיו מוטרדים...

  "מִי שֶׁעוֹשֶׂה מַעֲשָׂיו בִּמְהִירוּת בְּלִי יִשּׁוּב הַדַּעַת, נַעֲשֲׂה בַּעַל חוֹב" (ספר המידות, רבי נחמן מברסלב)
אני מזכירה לעצמי להיות כאן ועכשיו:
שהידיים והראש שלי יהיו באותו מקום,
שהלב והראש יתמקדו בחוויה העכשווית,
שהפה והלב יעבירו מסר אמיתי.
אני מכוונת להיות באחדות פנימית.
כשאני באחדות פנימית, אני זוכה ליישוב הדעת,
להנאה ממה שיש ולקנייה מיושבת.

סוף תשלום במחשבה תחילה...

   כמה מחשבות לפני שמוציאים את הארנק
אתם מרוויחים  x כסף בחודש או בשעה.
כשאתם רוצה לקנות חולצה – שאלו את עצמכם: האם משתלם לי לשלם בשלוש שעות עבודה עבור החולצה? או: האם אני באמת רוצה לשלם אחוז מסוים מההכנסה שלי עבור החולצה?
נהגי כך לגבי כל קנייה שאת עושה.
למדתי זאת מהבת שלי, שאחרי שעבדה בשמרטפות, לא הייתה מוכנה "להיות פראיירית" ולשלם 20 ש"ח עבור גלידה – או לעבוד שעה תמימה עבור גלידה.

הקשר בין ממונך לבין השקית שזרקת ברחוב...


      הקשר בין ממון חבריך לבין ממונך..

גמרא (בבא מציעה כד א): למר זוטרא חסידא נגנבה כוס כסף, והנה ראה אדם שרחץ ידיו וניגב אותן בבגד חברו. אמר מר זוטרא: אדם זה, שלא אכפת לו מממון חברו, ודאי הוא הגנב. לחץ עליו מר זוטרא, והוא אכן הודה בגניבה.
מדהים כמה אפשר ללמוד מפעולה פשוטה כמו ניגוב ידיים...
אני מתבוננת באנשים היוצאים לפיקניק:
איך הם משאירים את המקום אחריהם.
איך הם משתמשים ברכוש הזולת.
איך הם נוהגים במכונית של החבר.
יהי ממון חברך אהוב עליך, חשוב לך – כשלך